חוזה האיכר
הבהרה: חוזה האיכר הוא דמות בדיונית. התמונה שלו נלקחה מתוך מאגר תמונות. התמונות של הכף רגל שלו והסיפור שלו הם אמיתיים. בואו נתחיל!
חוזה הוא גבר בן 59 שעובד בחקלאות בדרום קליפורניה. הוא נשוי עם 3 ילדים. יש לו מחלות רקע של סכרת ולחץ דם גבוה. הוא לוקח כדורים לסכרת אבל לא ראה את הרופא משפחה במשך 8 חודשים בגלל שהיה טרוד בעבודה ובקשיי פרנסה. הוא הגיע לבית חולים עם פצע וזיהום מתחת למסרק 1 של כף רגל שמאל. הצילום רנטגן לא הראה מעורבות גרמית או זיהום בעצם. הוא עבר הטרייה בחדר ניתוח ושוחרר הביתה עם אנטיביוטיקה.
הוא הגיע אלי למרפאה עם הכף רגל כפי שנראית בתמונה העליונה. הדבר הראשון שאני בדרך מסתכל זה לראות אם החולה בא למרפאה לבד או מלווה בבן משפחה. מהנסיון שלי, תמיכה משפחתית היא קריטית בהחלמה וסגירה של הפצע. אשתו היתה איתו ונראתה (בצדק) מאוד מודאגת. בדרך כלל כשחולי סכרת מתמודדים עם כף רגל סוכרתית בפעם הראשונה, הם בשוק ולא ממש יודעים למה לצפות. יש המון צדדים לטיפול והמון דרכים שבהן הפצע יכול להתפתח. זה יכול להסתיים בהחלמה מלאה של הפצע ויכול להסתיים בכריתה מלאה של הכף הרגל
דבר ראשון, אני מדבר עם החולה ומנסה להבין את הסיפור שהוביל לכיב. מכיוון שהוא לא ראה רופא משפחה הרבה זמן, הA1C שלו לא נבדק הרבה זמן. בבית חולים מצאו שזה היה 8.9%. עד לאשפוז הוא לא בדק את הסוכר היומי שלו. מאז האשפוז, הממוצע היומי שלו היה כ140. כמי שעובד בחקלאות, הוא נמצא בשטח כ10 שעות ביום בנעלי עבודה. בסוף היום הוא לא בדק את כפות הרגליים שלו. הסיבה שהם שמו לב לפצע זה בגלל שאישתו ראתה דם על הגרב כשעשתה כביסה. כשסוף סוף הם בדקו את הכף רגל הם הריחו ריח אפונסיבי, אודם ונפיחות. הוא. לא התלונן על שום כאב. הם מיד הלכו לחדר המיון, טופלו ובאו לראות אותי להמשך טיפול.
חוזה סיפר שהוא עובד מאוד קשה על מנת לפרנס את משפחתו. רמת הלחץ עלתה עקב קשיי הפרנסה והוא נאלץ לעבוד בעבודה פיזית קשה שלאט לאט גבתה מחיר בריאותי. הוא עישן כקופסת סיגריות אחת ביום.
בבדיקה גופנית ממוקדת של הרגלים:
1) כלי דם - הדפקים היו טובים, הייתה מעט נפיחות באיזור הכיב ולא הייתה עליית טמפרטורה של העור (בהשוואה לכף רגל השנייה)
2) תחושה עצבית - בדיקה עם מונופילמנט הראתה שהתחושה העצבית לא הייתה קיימת
3) מנח כף הרגל - אצבע פטיש לכל האצבעות. בליטה גרמית של ראש מסרק 1 בצד התחתון של כף הרגל
4) עור/פצע - הפצע עם 100% רקמה גרנולרית (אדומה). לא היה אודם, הפרשה או ריח אופנסיבי. לא היו שערות על הכף רגל. הייתה פטרת בכל הציפורניים.
טיפול:
- הטרייה - מכיוון שהפצע היה עם רקמה גרנולרית ללא סימני זיהום, לא היה צורך בהטרייה
- משחה - הוחלט על חבישת דבש עם החלפה כל 2-3 ימים על מנת לתת אפקט אנטי מיקרוביאלי והטרייה אוטוליטית.
- הורדת לחץ מהפצע - מגף דריכה עם הוספת רפידת פרסה
- הפניות - הפנייה לאנדוקרינולוג על מנת לשלוט ברבת הסוכר והורדת הA1C.
סיכום: לאחר שלושה חודשים שכללו מעקב שבועי, הפצע החלים. חוזה התחיל לקחת אינוסילין והיה במעקב צמוד של אנדוקרינולוג. הוא הפסיק לעשן. הוא חזר לעבודה אבל במתכונת חלקית והילדים שלו עזרו לו יותר. הוא התחיל לבדוק את כפות הרגליים באופן יומי ובא לראות אותי עם כל בעיה. הפניתי אותו לקבלת מדרסים ונעליים מותאמות. מכיוון שהוא ברמת סיכון מאוד גבוהה, הוא בא לראות אותי כל 2-3 חודשים בשביל בדיקה ממוקדת של הכף רגל, כולל חיתוך ציפורניים ועור יבש.
